אחריות המעביד לנזקי העובד 

עורסאן שהואן עבד כפועל בניין בחברת דן רולידר.

באחד הימים, כאשר עסק בפירוק פיגומים, חתך שהואן במספריים חוט ברזל מתוח שהיה שזור סביב פיגום. החוט קפץ ושהואן נפגע קשות בעינו הימנית.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע, כי לשהואן נותרה נכות בשיעור ארבעים וחמישה אחוז.

שהואן הגיש תביעה נזיקית כנגד מעבידתו, חברת דן רולידר, בטענה כי התרשלה בכך שלא סיפקה לו סביבת עבודה וכלי עבודה בטוחים והפרה חובות חקוקות הבאות להגן על עובדים במהלך עבודתם. בין השאר חובות הקבועות בתקנות הבטיחות בעבודה.

כאן המקום לציין, כי אין קשר בין העובדה שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואף קבע כי לתובע נותרו אחוזי נכות גבוהים המזכים אותו בגמלת נכות לבין תביעת הנזיקין כנגד המעביד. חוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי. מטרתו לפצות עובדים אשר נפגעו בעבודתם, כאשר הפגיעה אירעה תוך כדי ועקב העבודה. החוק אינו דן באשמו של המעביד - אם היה כזה, אם לאו.

לעומת זאת, בתביעת נזיקין שמגיש העובד כנגד המעביד, על העובד, המבקש לקבל פיצויים ממעבידו בגין פגיעתו, להוכיח, כי המעביד חטא ברשלנות או כי הפר חוקים שמטרתם להגן על העובד במקום עבודתו, וכי נזקו אירע בעקבות מעשיו או מחדליו של המעביד.

אמנם, בתי המשפט פסקו לא אחת, כי על המעביד רובצת חובת זהירות כלפי עובדיו. חובה המגיעה לדרגה גבוהה למדי. יחד עם זאת, לא אחת נקבע גם, כי המעביד אינו נושא באחריות מוחלטת כלפי עובדו.

בתביעת נזיקין אם כן, רובץ על העובד נטל לא פשוט להוכיח את תביעתו. הרים הנטל - יזכה בתביעה. לא הרים - תידחה התביעה.

במשפטו טען שהואן, כי היה על דן רולידר לספק לו משקפי מגן כדי שיהא בידו להגן על עיניו בעת חיתוך חוט הברזל.

השופטת רבקה למלשטריך לטר, מבית משפט השלום בחיפה, דחתה את הטענה.

תקנות הבטיחות בעבודה העוסקות בציוד מגן אישי, אינן מחייבות לספק משקפי מגן לצורך ביצוע פעולה פשוטה כגון חיתוך חוט ברזל במספריים. "העדר התייחסות לחיתוך במספרי ברזל בסעיף המתייחס לחיתוך, מלמד על הסדר שלילי" קבעה השופטת. "בדיעבד, הרי ניתן לטעון לגבי כל סוג של עבודה שיש בו אפשרות לפגיעה בעין, אלא שהתקנות באות להתייחס לסוג עבודות כזה שהפגיעה בעין הינה אופיינית לסוג העבודה דהיינו הפגיעה הינה בסיכויי הסתברות סבירים".

הפעולה שנדרש שהואן לבצע, קבעה השופטת, הינה פשוטה ואלמנטארית. אין היא דורשת כל מיומנות מיוחדת. גם מי שאינו פועל מקצועי יכול היה לבצעה בבטחה.

שהואן היה לפני התאונה פועל בניין מנוסה, ואף עבד כאחראי צוות. על כן, קבעה השופטת, היה עליו לצפות כי הקצה החתוך של חוט הברזל ישתחרר בתנופה. היה עליו לאחוז בקצה בידו השנייה, או להתרחק מרחק סביר. אף היה עליו להיעזר בשני עובדים שצוותו אליו לצורך ביצוע העבודה.

השופטת סקרה שורה של פסקי דין בהם לא הוטלה אחריות על המעביד עבור נזקי העובד.

כך, למשל, באחת הפרשות נפסק, כי הזזת שולחן הינה מפעולות היום היום, שאינן טומנות בחובן סיכונים מיוחדים. על כן אין להטיל אחריות על מעביד כלפי עובד שנפגע בעת שהזיז שולחן.

בפרשה אחרת נפסק, כי החלקה על בוץ הינה סכנה "צפויה" שאינה מטילה חובה על מעביד להזהיר עובד מפניה.

"[גם] הפעולה כאן היא פעולת חיתוך פשוטה של חוט ברזל, שאיננה דורשת מיומנות מיוחדת ולפיכך גם אין דרישה להדרכה מיוחדת או לפיקוח במועד ביצועה", קבעה השופטת.

משלא מצאה כל התרשלות מצד המעביד, דחתה השופטת את התביעה וחייבה את שהואן בתשלום הוצאות המשפט של מנורה בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

מסמך 531